יום שבת, 5 בינואר 2013

”בעצם ילדותי יחידי הוצגתי, 
ואשאף כל חיי סתרים ודממה;
מגופו של עולם אל אורו ערגתי, 
דבר מה בל ידעתיו כיין בי המה,
ואתור מחבואים. שם דום נסתכלתי, 
כמו צופה הייתי בעינו של עולם“. 

”זהר“, ח“נ ביאליק, תרס"א

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...