וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.


משירי סוף הדרך
לאה גולדברג

לגדל זקן זה להזדקן,
להיות צעיר זה להצטער.

שיחה עם מורה בן ארבע ובן בלי גיל

דרך הנהר

את בוקרו השמשי של השישי הזה ביליתי, לאושרי הגדול, יחד עם שותפתי הקרובה איריס נייס וחבורת "דרך הנהר", במפגש הסיום של הסדנא שלנו, בפארק הירקון. 
תרגלנו יחד מדיטציה בהליכה. התבודדנו עם פיסת עשב רוויה בטל. פגשנו עצים, והם למרבה המזל פגשו אותנו. פגשנו מאוד זה את זה - בגוף, בלב, ברוח. הזמנו את עצמנו להיתמך, להתגלגל, להיעשן, להתמסר ופשוט - להיות.
פשטות גדולה. אושר גדול.
מעומק הלב אני מודה לחבורה היקרה ולשותפתי האהובה על האמון, על ההתמסרות, על הלמידה ועל הזכות הגדולה לנוע יחד עם כל הלב בדרך הנהר. 

שיחה מלב אל לב עם חבר עצוב

אני מביט בשמיים בצהריי יום בהיר,
יודע שהשמש זורח,
אך לבי מסרב לעיני, ורואה רק שמיכה של עננים.
דומע, אני שואל את עצמי: 
מי מבין השניים יודע את האמת: עיני הרואה את האור או לבי החש בחשכה?

שיחה מלב אל לב עם חבר עצוב

יום יבוא..

לא יודעת מתי
לא יודעת איך,
יודעת שיבוא הרגע להיפרד
בידיים ריקות
בעור חשוף
כמו שבאתי.

חלופיות..

איך תתכן "תקופת מעבר" אם הכל נע וחולף ועובר בלא הרף?

על הלבדות..

 על ה'לבדות' : 

מתוך הסדרה "מה שלימד הבודהא" 
וגם מאמר של רות נצר על הבדידות בעין יונגיאנית. 

http://www.israjung.co.il/netzer/bodedim/bodedim.pdf

http://ondemand.eol.co.il/episode/733/115-114/12/%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%D7%90-%D7%9C%D7%91%D7%93

סִפֵּר לִי רַב-אָמָּן אֲשֶׁר מְלַאכְתּוֹ בַּפֶּלֶד:
הָיִיתִי בִּנְעוּרַי שׁוּלְיָה עָנִי וָרָשׁ
אֵצֶל מַסְגֵּר זָקֵן. בְּחֶרֶט וּמַפְסֶלֶת
לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי לִמְּדַנִי הֶחָרָשׁ
וְסָח לִי, בְּגִשְׁתִּי נִלְהָב לַמְּלֶאכֶת: "יֶלֶד,
אֱחֹז אֶת הַמַּכְשִׁיר חָזָק אֲבָל חַלָּשׁ"...

מתוך "כלל גדול", נתן אלתרמן

”בעצם ילדותי יחידי הוצגתי, 
ואשאף כל חיי סתרים ודממה;
מגופו של עולם אל אורו ערגתי, 
דבר מה בל ידעתיו כיין בי המה,
ואתור מחבואים. שם דום נסתכלתי, 
כמו צופה הייתי בעינו של עולם“. 

”זהר“, ח“נ ביאליק, תרס"א

על המדיטציה

דני, תלמידי היקר, הציע שנחליף את המילה 'מדיטציה' ב'שכינה'. 
אהבתי, ואני מאמצת.
מצאו משכן בנפשכם, פנימה... 

שיעור של ג'ק קורנפילד על ה'שכינה':
http://www.youtube.com/watch?v=Upjv-kuM72c

אלו הם ימי
ואלו הם ימיך
אלה תפילותי
ואלה תפילותיך
כאן מול שתי עיני
עוברים חייך וחיי...

Santhana Krishnan צילום:

דרך הנהר

מזה חמש-עשרה שנה שאני תלמידה בדרך הבודהיסטית, ויותר מכל מרגישה שאני עושה בשדה הרחב הזה רק את צעדי הראשונים. קראתי, כתבתי, מחקתי, הבנתי, שכחתי, בכיתי, צחקתי, מצאתי, איבדתי ושוב ושוב אני יוצאת לחפש. 
בשנים האחרונות, בזכות קשר קרוב, אוהב ויקר עם איריס חברתי הרקדנית, פגשתי את תבונת הבודהא גם במחוזות הגוף, התנועה והטבע. איריס הזמינה אותי לרקוד איתה. ואני, שמעולם לא דרכתי על רצפת הסטודיו, נעניתי מיד.
התנועה שנולדה בי בטבעיות הפתיעה וריתקה אותי. היא הזכירה לי את מה שלא ידעתי או אולי את מה ששכחתי במרוצת השנים. היא נגעה בשמחת החיים הילדית שלי ובשובבות היצירתית והמחויכת. היא תמכה בהתמסרות הפשוטה לכל מה שנוכח ובחופש לנוע במרחב בלא מחשבה יתרה ובלא שיפוט. היא הרחיבה בי עד מאוד את שדה המבט, את המגע והנשימה ופתחה עוד ועוד גם את חדרי לבי. היא עוררה [ועודנה מעוררת] את סקרנותי ואת אהבתי להתבונן, להקשיב, להיות, לקבל ולאהוב את המענג ואת הכואב שרוטטים זה בזה בתיבת התהודה שלי. אולי יותר מכל, התנועה והריקוד השיבו לי את הרכות, את הנשיות ואת היופי לגוף-רוח הנושם, ואפשר שבכך הם לימדו אותי בדרכם השותקת את תורת הבודהא - את ההזמנה 'להיות פשוט' ו'פשוט להיות'.
התוצאה המבורכת של ההתחוללות המשותפת [תרתי משמע..] היא "דרך הנהר" - סדנת מדיטציה, תנועה וריקוד בתשומת הלב - מסע ענוג ועדין אל לב הטבע ואל טבע הלב שלנו..

מזמינה אתכם להצטרף אל איריס ואלי למסע ב"דרך הנהר": מתחילים ממש בקרוב - ת"א, ימי שישי, 12 מפגשים, החל מ- 4.1.13, בין השעות 10:30-13:30. פרטים נוספים:
http://riverpath.wordpress.com/2011/01/10/%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%AA-%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%A0%D7%94%D7%A8-watercourse-way/
אשמח מאוד לקראתכם!
נעמה