לפני אלפיים שנה ויותר חי בהודו ברהמין אדוק ושמו בהאראדואג' ולו שלושה בנים. בתרבותו היתה זו אחריות ההורים לא רק לגדל את הילדים ולהקנות להם ערכים ומסורת, אלא אף להשיאם בצורה הולמת. לכן, לאחר שבנו הצעיר התחתן, היה בהאראדואג' שבע רצון וחש שמילא את חובותיו כהורה. אולם, כאשר גילה שכלתו החדשה מעדיפה לעסוק במדיטציה בודהיסטית ביחידיות במקום להשתתף בטקסי הפולחן יחד עם כל המשפחה, הזדעזע עמוקות.
לכן, שלח את בנו הצעיר אל הבודהא כדי לבקש ממנו שיחדל מהשפעתו המזיקה. הלך הבן הצעיר אל הבודהא ולמרבה הפלא חזר בודהיסט בעצמו. בהאראדואג' היה מאוכזב מאוד והחליט לשלח את בנו האמצעי אל הבודהא, בהוראה ברורה להתנהג אל הבודהא בתקיפות ובאופן פוגע ומעליב ככל האפשר. אך גם הבן השני שב הביתה כבודהיסט. גם לאחר ששלח את בנו הבכור, התקיף והחזק מכל הבנים, התוצאה היתה זהה.
כעוס ונפגע עד עמקי נשמתו החליט בהאראדואג', כי רק הוא יוכל ללמד את הבודהא לקח. הוא חשד כי לבודהא יש כוח היפנוטי כלשהו, ולכן החליט לעורר בעצמו מבעוד מועד כעס רב כל-כך, עד שלא ניתן יהיה למנוע ממנו להכות את הבודהא במקלו. לאחר מסע של ימים מספר פגש בהאראדואג' את הבודהא ובו ברגע שטף אותו בסדרת עלבונות ובמטר קללות הגון. כאשר ראה הבודהא שבהאראדואג' מקלל אותו עד אובדן עשתונות, פנה אליו בעדינות ושאל: "האם אדוני מקבל לפעמים אורחים או מבקרים?"
"בהחלט", השיב האב הנעלב, "ומה בכך?" שאל וחזר מיד לקלס את הבודהא.
"האם מי מן האורחים מביא לך מדי פעם מתנות?", המשיך ותהה הבודהא.
"בהחלט", השיב בהאראדואג' ולא הפסיק לקלל.
והבודהא בשלו: "ומה קורה אם אינך מקבל איזו מן המתנות?"
על כך השיב בהאראדואג', כי במקרה כזה נשארת המתנה בחזקת האורח.
אז חייך הבודהא ואמר: "באותו האופן גם אני אינני מקבל את המתנות (הקללות והגידופים) שאתה מעניק לי. הן נשארות בחזקתך!" בהאראדואג' היה אדם נבון. מאחר שהבין לעומקם את דבריו של הבודהא, חש כי עיניו נפקחו והצטרף ליתר בני משפחתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה