כמו כוכבים המוצאים את הדרך לכל חלון,
כמו יום המציץ אל כל עין נפקחת,
כאור,
אצבעות שנגעו בנימת החלום האחרון
והרעידו שמחה, וימוג הפחד
ויהי מזמור.

כה פשוט,
כה פשוט ומלא,
כמו אחו ירוק המחבק את השביל האבוד
וטל
ותלתן
וטלה.

פתיחה, לאה גולדברג