פרידה מאריק איינשטיין..

איך הלכת לי חבר..
הו, כבד לבבי כעופרת
אבלה בגופי הנשמה 
איך אאזין שוב לשיר התוצרת 
איך אשאב מתוכו נחמה..? 

הוא לא היה רק סמל הישראליות שנגע בכל מישורי קיומנו וסימן את הזמן החולף בנו ואת זה שלא רצינו שייגמר לעולם. הוא לא היה רק מי שישב בבית עם התה והלימון והספרים הישנים, אלא גם מי שקיבל את פני העולים בנמל בחן, בחיוך שובב ובאלפי שפות. מי שנגע וריגש עד דמעות כשפסע איתנו בשדות הארץ היפה והטובה והתגעגע הביתה, אלינו, כשישב על גשר הזהב. מי שהזכיר לנו ששביר מתפורר בקלות, ושטוב לקחת פסק זמן. מי ששאל בתמימות למה לקחת ללב? ודאג שניסע לאט. מי שידע לומר באופטימיות שאני ואתה, רק אם נרצה, נשנה את העולם, ומי ששמר גם מקום רך לשיר של אחרי המלחמה. מי שהיה לנו לאמא אדמה והיום, עם לכתו, עוטר על מצחינו זהב שחור.

לא רק אהבה קולקטיבית יש בלבי לאיש החמוש במשקפיים, ששורר אותנו מעל לזמן ונשא איתנו יותר מכל את עגלת חיינו העמוסה. יש בלבי גם אהבה פרטית, שמוחה היום דמעה פרטית על לכתו של אריק. שירת חייו נוכחת בביתנו יום יום, שעה שעה. לא רק דרך צלילי התקליטים השחוקים והדיסקים המתחדשים, לא רק דרך ספרי השירה ונגינת הפסנתר והגיטרה, אלא גם מבעד לעיניי ילדיי, ילדינו - אמיר, הגר, אבישג ואחינעם, שזכו בשמם בשל אהבתנו, אהבתו של ארנון ושלי, לשירת לבו של האיש היקר שהלך הלילה לעולמו.

מי ייתן והיא תחבק אותך אליה בנשימה חמה,
אתה, שלמי שתהייה
חייו מלאי שיר...

http://www.youtube.com/watch?v=0Z9dJyrjea4