כמו תפילת נעילה, נסגר לו אט אט שער היגון, והזיכרון מחפש את דרכו אל נתיב העצמאות. קו תפר שברירי, חריץ של זמן מקודש, גשר דקיק בין אתמול ומחר. מי ייתן ונגשים בעת העדינה הזו את חירותנו האישית והקולקטיבית, בלא שנשכח את העבר ובלא שנטיל אותו בעיוורון על הימים שעוד נכונו לנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה