ליד הבאר עמדנו, את ואני, והתבוננו
בהשתקפותנו הרוטטת במים השלווים. קול לא
נשמע מסביב, ובלבי היה שקט מופלא.
לפתע שמטת אל המים אבן קטנה, שמחקה את
דמויותינו. שעה ארוכה התבוננתי באדוות הקטנות
המתרחקות במעגלים הולכים וגדלים.
כשפניתי להביט בך שוב לא היית לידי. ואולי
לא היית שם מעולם?
יאנג טסו/
נוסח עברי דרור גרין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה