בשביל הזה ודאי לי שוב לא אעבור. עתה
אלחץ כף ידי אל קליפת העץ. אפשר עוד
לפני שירד הגשם יעבור כאן מי אחר וילחץ
גם הוא כף ידו אל קליפת העץ ובלי
דעת יוסיף מגע אויר על גבי מגע אויר.
ואחר יבוא הגשם. וכל המגעים עמו יגלשו מטה אל
אדמת גזע העץ ויספגו באדמת גזע העץ ויבואו בשרשים ויעלו
בגזע ובענפים וימלאו את העלים ירקוּת
חדשה. היכן אהיה אני כאשר נשימת ידיים ירוקה
וקצרה שלי ושל הבא אחרי ישתלבו במשך
הנושם של ירוק העד.
כמו העץ, אני נוצר מנגיעותיהם של עוברי אורח בחיי.
השבמחקהם נשארו חלק ממהותי והם איתי כאן ועכשיו.
ההבנה הזו בונה בתוכי רצון
שנגיעותי שלי בעולם
יהיו זהירות, עדינות ומדויקות
ככל שאוכל.