ערב טוב חברות וחברים, ילדי כפר סבא של פעם, 1965.
התכנסנו בהתרגשות גדולה למפגש מחזור.
מילה יפה 'מחזור' – עתיקה, תפילתית, יהודית. יש בה הד לתחושת ההמשכיות שלנו, לחוט הדק שרוקם את קיומנו משנה לשנה, מעונה לעונה, מיום ליום, משעה לשעה. יש בה נחמה של רציפות, כמו חיים המתגלגלים מעל ומעבר לזמן. תמיד היו ולעולם לעולם גם ימשיכו להתקיים.
אבל יש בה במילה 'מחזור' גם את היפוכו של הקבוע. את הארעי, את המשתנה. כמו יש בה איזו הזמנה להתבונן דווקא ב"מה השתנה" שלי, ב"מה השתנה" שלנו. הזמנה אמיצה להביט מקרוב במה שנשמט.
במה שהתבלה.
במה שהתקמט.
במה שהתכלה.
והרי יום יום, עם כל נשימה אנחנו מאבדים משהו. כל נשיפה היא לנו נשיפה אחת פחות. פרידה היא טבע החיים. להיות משמע להיפרד. ויום יום אנחנו נפרדים. יום יום אנחנו מאבדים משהו. מאבדים מישהו. פורמים עוד שכבה מחומת המגן. פוערים בתוכנו מהסכמה או שלא בהסכמה עוד סדק קטן בזהות המוצקה שבנינו. אנחנו משתנים על כורחנו תחת שיני הזמן, בגלגל האינסופי של מחזור חיינו הארעי.
'מחזור' היא נקודת מפגש בין אשליית הקבוע ובין המציאות המתחלפת בלא הרף. הקבוע כמו נמחץ תחת הזמני. וכל המעמיק להתבונן בנקודת המגע הזו לא יוכל שלא לעצור, לתהות ולערוך לנפשו חשבון.
רבים מאוד שותפים למפגש שלנו הערב. המיילדת, אחות טיפת החלב, הגננת, המחנך, המורה למוסיקה ולחשבון, המורה לחקלאות ולכלכת הבית, וכמובן הורינו. אמא שרקמה בתשומת לב את הכריכה לספר התורה בכיתה ב' ואבא שהקדים את שובו משירות המילואים כדי לחגוג את הורדת הסביבון מן התקרה במסיבת החנוכה. אינספור פנים. אינספור ידיים. אינספור שעות ללא שינה. דאגה שלא יודעת גבול. חמלה ואהבה שאין להן שיעור.
אומרים שדרוש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד. בשם הילד האחד ההוא ובשמה הילדה היחידה ההיא, אלה שבגרו וכיום הם הכפר כולו, אני מבקשת להביע רגשי תודה עמוקים על כל מה שניתן לנו בילדותנו של פעם. וגם, כן גם על כל מה שחסר לנו אז, ולא היה בנמצא.
פגישת מחזור היא זמן להביט בחוצ-פנים שלנו. זמן להביט ולהיות מובט. לראות את פני בפנייך. את פנייך בפני. לראות זה את זה, זו את זה, זה את זו מבעד למסך השנים, ומבעד לחלון של הרגע הנוכחי. זמן להתבונן במה שישנו. ולא פחות זמן להתבונן גם במה ובמי שכבר איננו.
במהלך שלושת העשורים מאז נפרדנו רשמית ממוסדות הלימוד בעיר הלכו לעולמם יותר מתריסר חברות וחברים מבני המחזור שלנו: מי בצבא, מי במחלה, מי בתאונה ומי בנסיבות מצערות אחרות. החברות והחברים שאיבדנו בדרך, והם צעירים כל כך, מזכירים לכולנו עד כמה החיים הם מתנה יקרת ערך, עד כמה הם רקמה שברירית, ארעית ובלתי ניתנת לצפייה.
גם אנחנו היושבים כאן היום, זמניים כמו אלה שאינם. נושאים זה בלבו של זה את עלי ההיסטוריה של כפר סבא ההיא, שגם היא כבר איננה. אנחנו ספרי הזיכרונות אלה של אלה. אנחנו גם דפי הספרים של מי שאינם ולא ישובו עוד. אוחזים להרף הרגע בכמוסות של זמן אבוד, ויחד הערב מרכינים את ראשנו בכאב, בחיבוק ובגעגוע. זוכרים את מי שחלקו עמנו את רגעי הילדות בשדות ובפרדסים, בקומזיץ הלילי בשפת הים, בשעות הלמידה המייגעות, בטיולים, במחנות התנועה וברגעי המתח על מגרשי הספורט; זוכרים את אלה שזרעו איתנו פיסות יפות של ילדות במושבה ההיא, אבל את פירות בגרותם לא זכו איתנו לקטוף.
זוכרים אתכם:
איתי איל
אליצור חכמון
אמיר כהן
אשר חומרי
דורון שי
הרצל לויאן
לאה ציון
אורן ליאור
מיכל הירשהורן
נעמי נועמה
רני ליברמן
שמוליק מרוזו
שמעון כהן.
יהי זכרכם ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה