שוכנת בתוך הגוף הזה, כאן. קשובה לנשימה. שומעת את המולת החדר ואת רחשי העולם. נוכחת עם הקולות הבוקעים גם מסדקי הגוף. מגלה שהרוח משתוקקת להיות "שם" - שואפת אל מחוזות האתמול והמחר. אצה לה אל סבך הבעד והנגד. נוטשת את מרחבי הקיום של הרגע הזה והמקום הזה, וגולה בכפייתיות אל שדות האשליה וארצות הדמיון - אל מה שהיה. אל מה שיהיה. אל מחוזות התשוקה והפחד. שובי לביתך, אני מזכירה לעצמי פעם ועוד פעם. ולרגע חוזרת לשכון במקום בו נוכח גופי. אבל הרוח בשלה. היא שבה ומתגנבת ממני, ומפליגה לה אל עולמות התעתוע. שוב היא נופלת בסבך הסיפורים שמחפשים להם סוף. שוב נפתלת בסבך הסכסוכים שמבקשים את הצדק. שוב היא ואני כמו שתיים זרות.
הו, כמה ארוכה היא הדרך הביתה.
הנצח מפריד ביני לביני, בין כאן לבין כאן.
אינסופי הוא מסע השיבה אל המקום ואל הזמן שמעולם לא נטשתי באמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה