יום שבת, 3 במאי 2014

ריפוי פשוט?

תוהה לא אחת על מהות הריפוי, אם בכלל יש לריפוי מהות אחת: 
עד כמה יש בו מן הקבלה השלמה והמוחלטת של המציאות, ההבנה שכך הם פני הדברים, בלא טוב או רע, בלא נגדי ובלא בעדי, פשוט כך, ואולי לא פשוט, אבל רק 'כך'. ועד כמה יש בו, מצד שני או אולי מאותו הצד, איזו דרישה בכל זאת לנוע הלאה, לא לשכון בדכדוך יותר מדי, לא לרדת מהציר המרכזי של זרם הדברים אל השוליים המתבוננים, המשתהים, המטילים ספק. להתגייס מתוך עצמנו, להזיז, לשנות, להדוף את פני המציאות ולפלס דרך הלאה במעלה הנחל הקיום.
פשוטה כל כך במילותיה היא תפילת השלווה [המיוחסת לפרנסיסקוס מאסיזי ומאז התגלגלה להיות גם ההמנון של האלכוהוליסטים האנונימיים] כמו חופנת במילותיה את חכמת הריפוי כולה. עדינה ולעולם, לעולם מאתגרת.

אנא אלי,
תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה - לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם,
אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה - לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...