יום ראשון, 7 בפברואר 2016

ספירה נכונה/מאיה טבת


 חָיִינוּ נִמְדָּדִים בֶּהָמוֹן שְׁעוֹנֵי-חוֹל
הַמִּתְהַפְּכִים לְעוּמָּתֵנוּ כְּלוּלְיָינִים.
כַּמָּה זְמַן נוֹתָר עַד לַקַּיִץ הַבָּא?
כַּמָּה עַד שֶׁנָּשׁוּב וְנִפָּגֵשׁ?
כַּמָּה עַד לְמוֹתֵנוּ?
*
אֲבָל אֲנַחְנוּ מִתְעַקְּשִׁים לִמְנוֹת לְאָחוֹר אֶת
שְׁנוֹתֵינוּ הַמִּצְטַבְּרוֹת, בַּחֲתוּנוֹת כֶּסֶף
וְזָהָב וּבִגְּבּוּרוֹת,
וּלְהַעֲמִיד בִּיוֹגְרָפיוֹת עָבוֹת
וּלְהַאֲרִיךְ בִּרְשִׁימוֹת צֶאֱצָאִים
וּרְכוּשׁ.
*
כָּאָדָם היּוֹצֵא אֵל מַסָּע רָחוֹק
אַךְ בִּמְקוֹם לְהִתְבּוֹנֵן בָּאוֹפֶק הַנִּפְרָשׂ לְפָנָיו
מוֹדְדוֹת עֵינָיו מֵעֵבֶר לִכְתֵפוֹ אֶת
הַמֶּרְחָק הַמִּתְאָרֵךְ מִבֵּיתוֹ
עִם כָּל צַעַד

*
עָלֵינוּ לְסַפֵּר אֵת סִיפּוּר חַיֵּינוּ כָּךְ:
בְּמִשְׁפָּטִים מִתְקַצְּרִים,
בִּשְׁעוֹת שֵׁינָה מִתְמַעֲטוֹת.
בַּאֲרוּחוֹת קְטֵנוֹת וְהוֹלְכוֹת.
לְהַתְחִיל מִן הָאֱלוֹהִים,
לְסַיֵּים בְּגַרְגִּיר הַחוֹל הָאֶחָד
הָאַחֲרוֹן.
[צילום: Heyley Roberts]

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...