כמו עמוד ענן..

"בלי להתכוון תן לעצמך ללכת
כל החישובים ייגמרו מאליהם,
כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת
משהו בך יאמר לך
המשך.."

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=489&wrkid=3010 — 

צו השעה:
לתלות את הנעליים
ולרדת מן העץ..

מחשבות על שלום..

בתוך בכל סכסוך, קטן וגדול, אנחנו נוטים לאבד את נקודת האיזון, את שיווי המשקל העדין, את החכמה הפנימית, את הרכות הסבלנית ואת החמלה שבלב. ספוגים בפחד, מאוימים ומבוצרים בתוך עצמנו, אנחנו זורעים אימה ומשרים כאב ופירוד סביב. אוחזים בצדקתנו, מתעקשי

ם פעם אחר פעם שלא אנחנו היינו אלה שהציתו את המדורה לראשונה. מסרבים להבין שלאש המשתוללת אחראים במשותף כל הנפגעים ממנה. מתקשים לראות שאין לאש גבולות גזרה, שאיננה מבדילה בין 'פה' ובין 'שם'. שלא ניתן להדוף אותה אל גדרות השכנים, ושלא ניתן לשכך אותה על ידי תוספת איבה וכוח. מסרבים להסכים שאת האש המשתוללת אפשר לכבות, אם בכלל, רק בנחישות החכמה, בכוח הסבלנות, בעוצמת ההבנה וההידברות. לא קל למצוא בלהט-האש המשתלחת את הרכות, את האיפוק, את האחריות ואת החמלה, לא מן הצד הזה וגם לא מעבר לגדר. קל יותר להתפתות לאש המתלהמת בחוץ ומציתה בקלות בלתי נסבלת גם את שדות הקרב שבתוכנו. ועם זאת, מוטב שלא נשכח גם בעת הבעירה הגדולה את חכמת הדורות; את רשת קיומנו העדינה, את השבריריות והזמניות שלנו ואת העובדה שהכאב והשכול, כמו השמחה והנחת משותפים לכו-לנו. מוטב שנזכור שהשמש תפציע גם מחר על שני צידי הגדר ושהגשם בטובו ימטיר את האדמה שהייתה ותהיה כאן גם דורות אחרינו.

על הפחד

פעם היה אדם שפחד מצילו ותיעב את עקבות רגליו. כדי להיפטר מהם רץ. ככל שהחיש את פעמיו, רבו טביעות רגליו. ככל שהגביר את מהירותו, היה צלו הולך לצדו. הוא חשב לעצמו שהוא עדיין איטי מדי, על כן מבלי שיפוש אף לרגע, רץ במהירות רבה עד שאזלו כוחותיו ומת

. הוא לא הבין שלו היה עומד בצל – היה צלו נעלם. ולו היה עוצר במקומו, לא היה מותיר עקבות. איזו טיפשות!

ג'ואנג דזה
http://www.ima-adama.co.il/religions/zen/zen_naama_oshri1_tiger.htm

עבר, הווה, עתיד..

גם ליבולים מגיע יום אחרון...

http://www.youtube.com/watch?v=uFdntAYT0Ek

עבור, הווה, עתיד..

הם עתידי
ואני עברם?
ואולי
הם עברי
ואני עתידם?

עבר, הווה, עתיד?

שופנהאואר אמר פעם, שמנקודת המבט של הצעיר - החיים הם עתיד אינסופי ושמנקודת המבט של הזקן - החיים הם עבר קצרצר. ואני, כאן על שפת הנחל, שואלת היכן בדיוק נמצאת תחנת המעבר....?

הבל

אין מחוץ להבל
'אין' מחוץ להבל
אין להבל 'חוץ'
וחוץ מזה,
הכל הבל.

חושים

השבוע במסגרת "מה שלימד הבודהא" דליק ואנכי נקליט תכנית שעוסקת בחושים ובקשר שלהם לעולם הרוח. לקראתה חשבתי על המושג common sense, שתרגומו המילולי הוא "החוש המשותף"; רמז לאופן החושי-התחושתי שבו אנחנו, בני האדם, פוגשים במציאות והיא - אותנו. מעניין שעם השנים, וכנראה כתוצאה מתמורות פילוסופיות בתפיסת המציאות, "החוש המשותף" הפך למילה נרדפת ל'היגיון', למחשבה סדורה ורציונלית של השכל הישר. מכאן אפשר אולי ללמו

ד שמקור המחשבה ההגיונית איננו נתון בהכרח ברציונל המצוי בתוככי השכל פנימה, אלא לא פחות טמון גם בחוויה החושית של הקולקטיב, או בחוויה החושית הקולקטיבית. ועל כך אפשר לומר בהיגיון: מיליארד סינים לא טועים...
ועוד באותו עניין: חביבה עלי אמרתו של פריץ פרלס, אבי תורת הגשטאלט שממליץ לכולנו: get out of your mind and come back to your senses!
אי-גיון?

האם עלינו להתבונן רק בפריחה המלאה, או רק בירח בשמיים נקיים מענן?
להתגעגע לירח מבעד לגשם, להנמיך את התריסים ולא לדעת שאביב חולף - אלה מניעים את הלב יותר.

יושידה קנקו, מאה 14. 
מיפנית - יעקב רז

בוקר..

כמו בכל בוקר,
שב והפציע הבוקר,
היום,
בפעם הראשונה

http://www.youtube.com/watch?v=U5sSEkZ86ts