אני ואתה

בשעה טובה יצא לאור תרגום חדש וידידותי [אהרון פלשמן, מוסד ביאליק] ל"אני ואתה", ספרו המפורסם ביותר של הוגה הדעות היהודי-הגרמני-הישראלי מרטין בובר. הספר ראה אור לפני שמונים שנה, בשנת 1923, בגרמנית, ובו נתן בובר ביטוי ראשון לחשיבתו הדיאלוגית – פרי של היפוך כיוון אישי ורעיוני - ויצק את הפתוס של מחבר שרואה אור חדש. מאז הופעתו לראשונה לא חדל "אני ואתה" לקרוא לקוראיו בקול אישי מיוחד. הספר תורגם לשפות רבות, ובמשך שמונים שנה לא הניחו לו בני אדם בכל העולם להתיישן. אדרבה, כמה מחידושיו המאתגרים ביותר של הספר מתיישבים דווקא עם הטיעונים של הביקורת הפמיניסטית ועם הגילויים של העשור האחרון במדעי המוח. עם התרגום החדש מובאות במהדורה גם מסות שכתבו במיוחד אנשי מקצוע מתחום הפילוסופיה, תורות המזרח ובריאות הנפש.
http://www.bialik-publishing.co.il/product_info.php?products_id=1631&osCsid=pop8eub1ilpv2qsvnkcbbrsnk3

אניאתאניאת..

רק על ידי זה שהאתה נעשה נוכח, בא לעולם ההווה.

מרטין בובר, בסוד שיח.

"ההווה, לא הנתון נקודות-נקודות, שאין בו אלא סיומו במחשבה של הרגע ש'חלף', שאינו מסמן אלא את תדמיתו של המהלך המוחזק בידינו, אלא הווה האמיתי והממולא, אינו אלא כל שהוא בחינת נוכחות הווה, פגישה, זיקה. רק על ידי שאתה נעשה נוכח בא לעולם ההווה".

מרטין בובר, מתוך 'בסוד שיח'.
צילמה עמליה גולד

פני אדם / מרדכי מרטין בובר

פני אדם / מרדכי מרטין בובר

עובדת-היסוד בישות האנושית היא לא היחיד לעצמו ולא הציבור לעצמו.
כל אחד לעצמו אינו אלא הפשטה אדירה.
היחיד הוא עובדת-הוויה כל כמה שהוא מתייחס ביחסי-חיים אל יחידים אחרים.
הציבור הוא עובדת-הוויה כל כמה שהוא בנוי מיחידות חיות של יחסים.
עובדת-היסוד של הקיום האנושי הוא אדם-עם-האדם.
מותר עולם-אדם וסימנו המובהק הוא קודם כל בכך, שבו מתרחש משהו בין יצור אחד למשנהו שאין בדומה לו בכל הטבע כולו. הלשון אינה אלא סמל ואמצעי בידו, וכל הישגי הרוח נתעוררו ובאו לעולם על-ידו. האדם נעשה אדם על-ידו. ואולם בדרך מהלכו משהו זה לא רק מתפתח והולך, אלא גם מתבלה וכלה. שורשו בכך, שאחד מתכוון כלפי השני באשר אחר הוא, אחר מסוים ומיוחד, כדי לבוא בקשר-הבנה אתו בספירה המשותפת לשניהם ויוצאת ועוברת את רשות היחיד של שניהם. לספירה זו, שנקבעה עם קיומו של האדם באשר אדם הוא, אבל לא נטבעה עדיין במושג, אני קורא 'ספירת הביניים'. היא קטיגורית-ראשית במציאות האנושית, אף-על-פי שאין היא מתממשת אלא בדרגות מדרגות שונות. מכאן תיפתח בהכרח האפשרות היסודית השלישית.
ההשקפה המעמידה את מושג-הביניים הזה אינה נקנית לנו אלא אם כן נחדל לשכן, כדרכם של הבריות, את יחסי אדם לאדם בתוך נפשו-יחידתו של האדם או בתוך כללות עולמית מקיפה וכופה, אלא באמת ובממש – ביניהם. 'ביניים' אינו מושג-עזר, אלא מקומו ונושאו האמיתי של המתרחש בין בני-אדם. נתעלמו ממנו הבריות עד עכשיו משום שאין הוא מתגלה, כנפש היחיד והעולם-הסובב, ברציפות ישרה, אלא מתכונן והולך מחדש לפי פגישותיהם של בני-האדם. לפיכך נוטים היו הבריות לייחס את המתרחש בו אל היסודות שהם בעלי קיום רצוף, הנפש והעולם.