לא תוכל להחזיק בו,
לא תוכל גם לאבדו.
בכך שלא תוכל להשיגו, תשיג אותו.
בהיותך דומם, ידבר אותך,
ובדבריך, ישתוק.

בואנו וצאתנו - מעגל.
לא נָשור ראשיתו, קצהו לא יתגַל.
אין איש, אשר יוכל להודיענו,
מאין באנו ואַן מפה נובַל.

עומר כיאם, מאה י"א
מפרסית בנציון בנשלום

א י פ ה נ מ צ א ו ת ה א ו ת י ו ת ה כ ת ו ב ו ת כ א ן ?
א י פ ה מ ת ק י י ם ה מ ו ב ן ש ל ה מ ש פ ט ה ז ה ?

לא בראש, לא בנייר, אלא במפגש שביניהם.

מתוך: 'אדם מצטלם בכתב', מרחב ישורון

החיפוש אחר האושר
דומה לעתים לניסיון השווא
לגהץ את הקמטים של בבואת העצים
מעל פני המים...

כמה יפה היא המילה ׳עולם׳.
יש בה ניחוח של נצחיות,
טעם של עדי עד,
מגע של יש, שאין בו אין.
ואולי יפה היא המילה ׳עולם׳
דווקא משום הנעלם שבה,
כמו חובקת ברכות את סוד ההעלמות
לעולם ועד?

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר - בְּטֵלָה אַהֲבָה; 
וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.

משנה, מסכת אבות ה', ט"ז.

ניתן להסביר מים, אולם הפה לא יהפוך רטוב בשל כך.
ניתן ללמד על טיבה של האש, אולם הפה לא יתחמם בשל כך.
בלא לגעת במים אמיתיים ובלא לחוש באש אמיתית, לא ניתן להכיר את אלה. אפשר להגדיר מזון באופן מדויק, אבל זה לבדו לא יפיג את הרעב.
אפילו להסביר ספר לא יהפוך אותו לנהיר. אם כך, איך זה מתקבל על הדעת שאדם ישיג הבנה מהסבריו של אדם אחר...?

מתוך: 'התודעה הבלתי כבולה', טקואן סוהו

בקיוטו אני
ועדיין מתגעגע
לקיוטו.

באשו, יפן, מאה 17.
תולדות האנושות בתכלית הקיצור.

דבר אותה - והיא איננה היא.
שתוק אותה - וכבר תחמוק, 
בלא שתותיר סימן.
                               

. . . ת נ ו ע ה . . .

אבל הוא לבדו
בין כה וכה...

כל העולמות באו למשתה, 
כל העולמות.
זה אחר זה
ידליקו לפיד
בהיכל הגוף החוגג, 
בטירה שפתחה שעריה
לשמש,
לכאב,
להוויה מתחוללת
במלכות
שכרתה ברית
לקול כנורות הכמיהה
עם האוקיינוס,
ועם הנס -
במקדש הרוך הנצחי
החצוב
באפלולית
של רגע נמוג.

המשתה/ זלדה