על כל פסגות הרים
דממה,
בין הסבכים
שמוע לא תשמע
אף רחש רוח.
ציפור על בד
קופאה. חכה מעט
וגם אתה תנוח.

שיר לילה לנודד מאת יוהן וולפגנג גתה.
תרגם פנחס שדה

רק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא אדע אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

לאה גולדברג,
מתוך השיר 'מבט עיניך'

עם הצפרדע השוכנת בבאר המים לא ניתן לדבר על הים הגדול.
עם הרמשים שכל חייהם קיץ אחד, לא ניתן לדבר אודות השלג והקרח. עם בעלי המקצוע לסוגיהם לא ניתן לדבר אודות הדרך. רק כאשר תצא מתחומי חופך ותראה את הים הגדול, רק אז תכיר את מגבלות סוגך ואפשר יהיה להתחיל לדבר איתך על ה'דרך'.


ג'ואנג דזה

אִמִּי אָפְתָה לִי אֶת כָּל הָעוֹלָם
בְּעוּגוֹת מְתוּקוֹת.
אֲהוּבָתִי מִלְּאָה אֶת חַלּוֹנִי
בְּצִמּוּקֵי כּוֹכָבִים.
וְהַגַּעְגּוּעִים סְגוּרִים בִּי כְּבוּעוֹת אֲוִיר
בְּכִכַּר הַלֶחֶם.
מִבַּחוּץ אֲנִי חָלָק וְשָׁקֵט וָחוּם.
הָעוֹלָם אוֹהֵב אוֹתִי.
אַךְ שְׂעָרִי עָצוּב כַּגֹּמֶא בַּבִּצָּה הַמִּתְיַבֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת –
כָּל הַצִּפֳּרִים הַנְּדִירוֹת וִיפוֹת הַנּוֹצָה
נָסוֹת מִמֶּנִּי.

יהודה עמיחי

כל הנהרות
הולכים אל
הים והים
אינו מלא

כי כל הנהרות חוזרים
אל הנהרות.
תאמינו לי.

זה סוד
גאות ושפל.
זה סוד
תורת הגעגועים.

אבות ישורון
9.10.1989

לַכֹּל, זְמָן; 

וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, 

תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

קהלת, פרק ג'.
                            
   

טיול של ערבית,
קרניים ארוכות לוטפות שתיקה 
על דרך הנהר.

הנחיות זן לטבח / דוגן

אל תשאיר את שטיפת האורז ואת הכנת הירקות לאחרים, אלא השתמש במו ידיך. במו עיניך. במלוא כנותך. אלא תקטע את תשומת הלב שלך. הייה קשוב לקריאה החד פעמית של הרגע.
אל תעדיף דבר על פני דבר, אחרת תהיה בלתי קשוב לדברים כולם. אומרים במנזר, שאם ששת הטעמים אינם בהרמוניה [מר, חמוץ, מתוק, חריף, עדין ומלוח] ואם שלוש הסגולות חסרות [פשוט-בהיר, נקי, מעורר השראה וכבוד] אזי הטבח אינו משרת המתמסר באמת ובתמים לקהילה.

מורה הזן דוגן, בן המאה ה-13. מתוך "הנחיות [זן] לטבח".
ספר שכתב בהשראת מפגש עם טבח זקן שחתך פטריות בקשב רב, על סיפון האנייה ששבה ממסע נדודיו של דוגן בסין.

ועוד לא דיברנו בתורות הגדולות של בני האדם. לפעמים הרוח מסתחררת סביב עצמה כמו מערבולת בים, והנפש טובעת.
כמה בני אדם כורעים לפני הלא-כלום. או מתחננים אל מה שמעבר לעולם שיבוא ויושיע אותם.
מי שהולך לאבדון הולך לאבדון. ומי שנושע נושע.
מה אנחנו יודעים? אולי מעבר לעולם, במקום שהכוכבים הקדומים ביותר עוד לא הגיעו אליו, יושב דב צעצוע [מה שקוראים teddy bear] ואיש אינו יודע. או נרקיס. מי לא משתכר מריחם של נרקיסים?
אנחנו יכולים לגלות לקוראים של הספר הזה סוד כמוס אבל אסור שיגלו אותו לקוראיהם של ספרים אחרים.
הרגלים רודפות זו אחרי זו. הידיים חותכות באוויר. הפה נפתח ונסגר. האיברים הפנימיים תופחים ומתכווצים על פי טבעם. מה שבחוץ עומד או הולך. תפילות נשמעות בכל מקום בין אם אדם הוגה אותן בין אם לאו. צפרדעים נזקקות רק לעצמן. קני הסוף יודעים את הכיוון הנכון.
ומכיוון שכל הדברים האלה נאמרים כאן, פליאה היא שמחירו של הספר נמוך כל כך.

יואל הופמן. מתוך 'מצב רוח'.
צילמה עמליה גולד

חלוצי הסופה הרחוקה נטו אהלי-ענניהם ברקיע; האור דעך;
האוויר בין צלילי היער הדוממים רווי-דמע.
שלוות התוגה בלבבי שוכנת כאותה דומיה מהורהרת עלי נבלו של האמן בטרם הנגינה תחל. עולמי רוגע בציפיית כאב נורא,
מצפה להתגלותך במעגל חיי.

רבינדרנאת טאגור

"גופך שלך איננו קניינך..הוא הצורה שנתנו לך השמיים והארץ. חייך אינם קניינך; הם ההרמוניה בין כוחותיך, שאותה העניקו לזמן-מה השמיים והארץ..אתה נשמת-אפם של השמים והארץ ההולכת לכאן ולכאן; איך יוכל זה להיות אי-פעם קניינך?"

ג'ואנג-דזה