לעולם לא נשכח, כי רגלנו דרכה בשבילים,

לעולם לא נשכח, כי עיננו טבלה בשמים,

כי צמחה במרחב הקמה, בין אלפי שיבולים,

שיבולת אחת דקה ירוקת-העין.

כי נתיבנו רחב והלכנו הלוך ומעוד,

כי אהבנו לצחוק וקיווינו לגווע -

אם ליבנו איננו עונה לשמחה הגבוהה עד מאוד,

הוא עונה לכאב הגבוה.

לאה גולדברג

שמיים/ ויסלבה שימבורסקה

מזה היה צריך להתחיל; שמיים.

חלון ללא אדן, ללא מסגרת, ללא שמשות.

פתח ומאום מלבד זאת,

אך פתוח לרווחה.

אינני חייבת לחכות ללילה בהיר,

או להרים את ראשי,

כדי להתבונן בשמיים.

יש לי שמיים מאחורי גבי, בהישג יד ועל העפעפיים.

השמיים מתהדקים סביבי

מרימים מלמטה.

אפילו ההרים הכי גבוהים

אינם קרובים לשמיים יותר

מן העמקים הכי עמוקים.

אין הם נוכחים בשום מקום יותר

מאשר במקום אחר.

השמיים מכבידים על ענן באותו חוסר רחמים

שבו הם מכבידים על קבר.

החפרפרת חשה התרוממות רוח שמיימית

בדיוק כמו הינשוף המרפרף בכנפיו.

דבר, הנופל לתהום,

נופל משמיים לשמיים.

גרגריים, נוזליים, סלעיים,

בוערים ומעופפים

משטחי השמיים, פרורי השמיים,

נשיפות השמיים וערמותיהם.

השמיים נוכחים בכל

אפילו במחשכים שמתחת לעור.

אני אוכלת שמיים, מפרישה שמיים.

אני מלכודת בתוך מלכודת,

דייר שדרים בו,

חיבוק שמחבקים אותו,

שאלה בתוך תשובה על שאלה.

החלוקה לארץ ושמיים

איננה הדרך הנכונה לחשוב

על השלמות הזאת.

היא רק מאפשרת לעבור את החיים

בכתובת מדוייקת,

שקל יותר לאתרה,

אם תחפשו אותי.

פרטיי המזהים הם

התלהבות ויאוש.

שבת הייקו בים - 1

חיכיתי לך

מחכה לך

אחכה לך

שבת הייקו בים - 2

הקו המפריד

בין

שמיים ומים

נמתח מתודעתי

שבת הייקו בים - 3

ערימת סידן,

הצטברות זמנית

על קו המים -

תולדות חיי

שבת הייקו בים - 4

בואי ולכתי

נפרדים זה מזה

במורד

הנשימה האחת

כֹּחִי הוֹלֵךְ וָדָל –

הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי, הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי!

הֱיֵה לִי גֶשֶׁר צַר מֵעַל לִתְהוֹם תּוּגָה, מֵעַל תּוּגַת יָמַי.

הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי, הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי!

הֱיֵה לִי נֶפֶשׁ-מָה

הֱיֵה מִשְׁעָן לַלֵּב,

הֱיֵה אִילָן מֵצֵל עַל פְּנֵי מִדְבַּר שְׁמָמָה.

הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי!

הַלַּיְלָה כֹּה אָרֹךְ, הַשַּׁחַר כֹּה רָחוֹק.

הֱיֵה לִי אוֹר מְעַט, הֱיֵה שִׂמְחַת-פִּתְאֹם,

הֱיֵה לִי לֶחֶם חֹק!

רחל

לו באת/ יונתן רטוש

לו באת

כמו שאת

כעת עתה

הייתי מקבל אותך

כל כך פשוט

כמו שאת

כמו שבאת -

ואת

אותי -

אחרת

- הן לא באת.

לו מת

כמו שאת

כעת עתה

הייתי מקבר אותך

כל כך פשוט

כמו שמת

כמו שאת-

ואת

אותי -

אחרת

- הן לא מת.

יונתן רטוש

אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ

אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.

אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ

אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.

אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ

אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו

בַּקָּרָה,

אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.

וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.

בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.

לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע -

אַל תִּירָא.

"פעם אחת בעשרת ימי תשובה ישבתי ביני לבין עצמי ופשפשתי במעשי, והרהרתי איזוהי הדרך שאבוד לי לילך בה בעבודת השם, ולא מצאתי לגופי טוב ממדרגת האין. היינו לשום עצמי אין ואפס, שאם אתה עושה עצמך אין ממילא רב החפציות שמעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ממלא בטלים, שאם אתה אין לא כדאי להם להיטפל בך ונמצאים כל עיתותיך בידך לעבוד את בוראך בלא בטלים הרבה, שאינך צריך לבטל זמן על אותם החפציות".

מתוך "ספר תכלית המעשים" - ש.י. עגנון

לפני שהוא מגיע להארה,

אדם קם בכל בוקר ועובד כל היום בשדותיו,

חוזר הביתה לאכול ארוחת ערב, הולך למיטה,

עושה אהבה עם אשתו ונרדם.

אבל אחרי שהשיג הארה...

אדם קם בכל בוקר ועובד כל היום בשדותיו,

חוזר הביתה לאכול ארוחת ערב,

הולך למיטה,

עושה אהבה עם אשתו ונרדם...

שלדון קופ, מתוך "אם תפגוש את הבודהא בדרך הרוג אותו".