השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.
בעיני נשקפים
הנופים
ודרכים שעברתי
יישרו צעדיי-
עייפים ויפים.
אם תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשווא
כשהלכתי אליך.
לאה גולדברג
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה